וונמנדה נ' לביטוח בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בסכום של 21,660 ₪.

בעת הרלוונטית לתביעה, התובע היה בעל רכב והנתבעת היתה המבטחת של הרכב בביטוח צד ג', על פי פוליסה שהוצאה כדין.

לטענת התובע בנובמב' 2009 גילה כי רובץ על חשבונו עיקול עקב פסק דין שניתן בהעדרו על ידי בימ"ש בחיפה במסגרת תביעה אזרחית.

מדובר בפסק דין בנוגע לנזקי רכוש אשר נגרם לרכב צד ג' בתאונת דרכים שנגרמה על ידי התובע או מי מטעמו.

התובע טען שלא קיבל העתק מכתב התביעה ומיהר להגיש לביהמ"ש בקשה לביטול

פסק הדין, אולם בקשתו נדחתה.

לאחר שהתייעץ עם הסוכן מטעם הנתבעת, התובע מיהר ושילם את מלוא החוב שעמד עד אז על סך 9,660 ₪ והסתמך על דברי הסוכן שאח"כ חברת הביטוח תשיב לו את מלוא הסכום.

אולם כל הפניות לנתבעת להחזיר לתובע את הסכומים , לא הובילו לתוצאה כלשהי.

התובע טוען בתביעה זו שהנתבעת הפרה חובת הזהירות כלפיו וכן הפרה הוראות חוק החוזים חלק כללי תשל"ג-1973 במובן שהנתבעת פעלה שלא בתום לב.

על סמך טענות אלו עותר התובע לסכומים הבאים:

1.החזר תשלום ששילם בגין התביעה נגדו סך 9,660 ₪.

2.שכ"ט עו"ד סך 1,000 ₪.

3.הפסדי השתכרות סך 10,000 ₪.

4.הוצאות התרוצצויות, עוגמת נפש סך 1,000 ₪

סה"כ 21,660 ₪.

הנתבעת הגישה כתב הגנה מפורט בו מתכחשת לכל טענות התובע.

הדיון התנהל בפני ביום 27.2.12.

הנתבעת לא התייצבה ובימ"ש שמע את טענות התובע.

במוקד טענות התובע, הוא מסתמך על העובדה שכתב התביעה המקורי לא הגיע אליו. כמו כן התובע טוען נמרצות כי כאשר מסר את העובדות הן לסוכן הביטוח והן לנציג הנתבעת נאמר לו שמוטב לו לשלם ואחרי כן יוחזר לו הסכום. בתמיכה לטענה זו, התובע צירף תמליל שיחה בינו לבין סוכן הביטוח. עם כל הכבוד השיחה לא תומכת בגרסת התובע.